תמצית:
לאדם קשיש היו שני בנים, האחד חי והשני נפטר והותיר אחריו שלושה בנים. האב/סב ביקש לחלק את ירושתו באופן שמחציתה תלך לבנו החי ומחציתה תלך לנכדיו, בניו של בנו המנוח.
בטרם נפטר, הכניס האב/סב את בנו החי כשותף בחשבון הבנק. לאחר פטירתו של האב/סב הלך הבן והעביר בעורמה את מחצית הסכום שהיה בחשבון לחשבונו הפרטי, ובמחצית שנותרה ביקש לקיים את צוואת אביו ולחלקה שווה בשווה בינו לבין אחייניו, הם בניו של אחיו המנוח.
הבנים שלא היו מוכנים להשלים עם עורמתו של דודם (המדובר בסכום של למעלה ממיליון ש"ח), פנו למשרד עו"ד מימון אביטן שייצג אותם וישיב להם את כספי הירושה שנגזלו מהם.
הסיפור מתחיל בשני אחים. האח האחד נפטר עוד בחייו של אביו (סב הנכדים) והשאיר אחריו שלושה ילדים. הסבא, אביו של המנוח, הותיר צוואה בה הוא מחלק את כל כספו באופן שווה, בין בנו החי לבין שלושת ילדיו של בנו המנוח, הלא הם נכדיו.
עוד בטרם הלך הסב לעולמו, הוא הכניס את בנו החי כשותף בחשבון הבנק שלו.
לאחר פטירת הסב, ניצל הדוד את היותו שותף בחשבון והעביר אליו, לחשבונו הפרטי, מחצית מהסכום שהיה צבור בחשבון (כמיליון ש"ח). ביתרת הסכום שנותר בחשבון, ביקש אותו אח לקיים את צוואת אביו המנוח, לפיה היתרה תחולק על פי הצוואה בינו לבין אחייניו, ילדי אחיו המנוח.
הילדים, ש"כבר אינם ילדים" אם כי היו צעירים בשנות העשרים לחייהם, לא התכוונו לאפשר לדודם לבצע את זממו ולהשתלט בעורמה על מחצית כספי העיזבון.
הם פנו למשרד עו"ד מימון אביטן שייצג אותם בתביעה נגד דודם, אחי אביהם המנוח.
התיק התנהל בבית משפט לענייני משפחה ואי לכך פסק הדין חסוי. עם זאת בפסק הדין התייחס בית המשפט לסוגיות מעניינות בנוגע לשותפות בחשבון ולסעיף אריכות ימים.
האח/ הדוד טען מצידו כי אביו המנוח נתן לו את מחצית הכספים במתנה ולכן צירפו כשותף בחשבון. בית המשפט התייחס לשאלה האם הבן צורף לחשבון לצורך המתנה או לצרכים אחרים שאינם קשורים לכך. בית המשפט קבע כי צריך לבחון את הסוגיה בקפדנות ובגישה זהירה, כאשר הקושיה מתעוררת במקרה שמקבל המתנה לא משך את הכסף מהחשבון לפני פטירת השותף, אלא רק לאחר הפטירה.
בנוסף לכך התייחס בית המשפט לסעיף אריכות ימים של השותפים בחשבון וקבע שאין בהתניה זו כדי לקבוע דבר בקשר למערכת היחסים בין השותפים בחשבון לבין עצמם בנוגע לבעלות בסכומי הכסף המופקדים בחשבון הבנק.
בית המשפט גם ערך אבחנה בתיק זה בין חשבון שנפתח כחשבון משותף שאז חזקה שהכספים בבעלות משותפת אלא אם כן הוכח אחרת, לבין חשבון שנפתח על ידי אחד השותפים, ורק בשלב מאוחר יותר כאשר יש בחשבון סכום כסף, באותו מקרה סכום נכבד, אז צורף שותף נוסף.
בית המשפט קבע שבמקרה הנדון, כדי שהדבר ייחשב כהענקת מתנה דרושה הוכחה מובהקת בדבר גמירות דעת של נותן המתנה, דהיינו הסבא, להענקת מתנה לאותו שותף שהתווסף, הוא הדוד, ונטל ההוכחה רובץ על מי שטוען זאת, דהיינו על השותף שהתווסף.
ביהמ"ש קבע שאותו דוד לא עמד בנטל ההוכחה שאכן המנוח נתן לו במתנה מחצית מסכומי הכסף שנותרו בחשבון, ולכן חייב אותו להשיב למעלה ממיליון שקלים שנטל מהחשבון שלא כדין ולהעבירם לשלושת הנכדים.
בית המשפט חייב את הדוד להשיב את הכספים שלקח מהחשבון המשותף ולהתחלק בהם עם אחייניו על פי צוואתו של האב/הסב המנוח.
