בלבה של מדינת ישראל בדרום תל אביב שוכנת לה שכונה הידועה בכינוי: "שכונת הארגזים". מדובר בשכונה שבזמן קום המדינה היתה מצויה בחזית אל מול האויב הערבי, ואשר המדינה עצמה שלחה לשם מתיישבים כדי שיאחזו בקרקע וישמרו על גבולותיה של המדינה הצעירה.
רובם של המתיישבים היו מבני עדות המזרח, אשר כידוע היוו שכבה חלשה מאוד בקום המדינה ואשר לזכויותיהם המדינה כלל לא דאגה.
ברבות השנים נוצר מצב אבסורדי במסגרתו הוסדרו זכויות במקרקעין של שכונות שלמות בתל-אביב (כדוגמת שכונת הקצינים), אך שכונה זו (כמו גם שכונות נוספות כדוגמת כפר שלם), הוזנחה, סבלה משיטפונות, מתנאי מחיה ירודים, ביוב ברחובות והזנחה פושעת של המדינה כלפי האוכלוסייה הדרה בה.
לא מן המיותר לציין, כי ראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין אשר סייר בשנות ה- 90' בשכונה הזדעזע מהמצב בה.
ברבות הימים, ועם התפתחות תחום הנדל"ן במדינה בכלל ובעיר תל-אביב בפרט, החלו יוזמות שונות של בעלי אינטרס ליטול את שטחי השכונה ושטחים נוספים בדרום תל אביב, שלא הוסדרו מעולם מבחינת בעלויות, ושבהם התיישבו במהלך השנים אנשים קשי יום, על מנת להפוך שטחים אלו למיזמי נדל"ן רווחיים ששכרם בצדם.
כך, בשיתוף פעולה של המדינה ושל עיריית תל-אביב עם אותם יזמים, הפכו התושבים שחיו בשכונת הארגזים, בין לילה, מתושבים לפולשים שיש לפנותם לאלתר, ללא דין וללא דיין.
מאחר ומרבית האוכלוסיה בשכונה מורכבת מאנשים קשי יום, ממעמד סוציו אקונומי נמוך ביותר, אזי באופן טבעי לא ידעו תושבי השכונה לדאוג ולעמוד על זכויותיהם במשך השנים אל מול הריבון, וזאת בניגוד לקבוצות כוח חזקות אחרות בחברה הישראלית. כתוצאה מכך, מצאו עצמם תושבים רבים במצב בו מוגשות כנגדם תביעות לפינוי מקרקעין וצווי הריסה לבתי מגוריהם, על מנת שהיזמים יוכלו לממש את רצונם לבנות על המקרקעין ולגזור קופון.
במהלך שנת 1996 נערך סקר על המקרקעין אשר אמור היה למפות את זהותם ומספרם של התושבים החיים בשכונה, לצורך הפינוי שתוכנן. דא עקא, הסקר נערך באופן חובבני, והתושבים שמלכתחילה היו חשדניים כלפי רשויות המדינה סירבו לשתף עמו פעולה, אלא רק מיעוטם. כך נוצר מצב אבסורדי בו תושבים רבים, אשר לא היו רשומים בסקר למרות שהיו גרים במקום, מצאו עצמם זמן קצר לאחר מכן עומדים בפני תביעות פינוי ממקרקעין מבלי שיכלו לעשות כמעט דבר, ושעה שלא טרחו לשמור במשך השנים אסמכתאות לזכויותיהם בנכסיהם.
משרדנו ייצג מספר תושבים שהוגשו כנגדם תביעות פינוי ממקרקעין והתמודד אל מול מינהל מקרקעי ישראל והיזמים שדאגו להציג את אותם תושבים לפני ביהמ"ש כפולשים שכלל לא מגיעות להם זכויות כלשהן. היזמים והמדינה אף ניצלו את העובדה שהתושבים לא שמרו תיעוד מתאים המעיד על זכויותיהם בקרקע במשך השנים ותבעו את פינויים.
בהקשר זה די מעניין לפנות למשפט העברי הרואה באופן שונה לחלוטין אדם המחזיק בקרקע למעלה מ- 3 שנים ולמעשה מפיל את נטל ההוכחה דווקא על מי שמבקש לפנות את המחזיק.
ואולם, בנדון, נתקלו התושבים בנחישות יוצאת דופן של המדינה והיזמים לפנותם מנכסיהם ומהר מאוד מצאו עצמם התושבים חסרי אונים מול מערכת משומנת שפועלת ללא לאות לסילוקם מהבתים בהם השקיעו את מיטב חייהם.
במצב דברים כה מורכב מבחינה משפטית ועובדתית, כשמבחינת החוק היבש התושבים מוגדרים כפולשים, ומבחינה עובדתית אין בידיהם מסמכים להוכחת זכויותיהם במקרקעין, נדרש משרד עורכי הדין מימון אביטן "להלך בין הטיפות החוקיות";
עורכי הדין של משרד מימון אביטן הצליחו למצוא פתרונות יצירתיים על מנת לעכב ולסכל את פינויים של התושבים ששכרו את שירותי המשרד, הגיעו להסדרי פשרה שממש הצילו תושבים מפני פינוי ואובדן רכושם, ואף הצליחו להכניס את התושבים הללו למתווה הפיצוי שמתגבש בימים אלו אל מול עירית תל-אביב; וזאת בניגוד לתושבים רבים אחרים בשכונה שפשוט סולקו מבתיהם כאחרוני הפולשים וללא כל פיצוי.
