זהו סיפורן של כ- 120 משפחות רוכשים, אשר נפלו קורבן לתרגיל עוקץ נדל"ן שתוכנן ע"י שני יזמים, במטרה להתעשר על חשבונם של רוכשים תמימים. היזמים מכרו לרוכשים חלום שאינו מעוגן במציאות, במסגרתו קנו הרוכשים יחידות סטודיו מרוהטות המיועדות להשכרה לעובדי ענף המלונאות בעיר אילת, כאשר היזמים הבטיחו והתחייבו כלפי הרוכשים

מי לא שמע על יזמית הנדל"ן המצליחה ומלכת קבוצות הרכישה, גב' ענבל אור ועל קריסתה המהדהדת. לא רבים יודעים כי למעשה הקריסה החלה, כמו במקרים דומים אחרים, מבקשת פירוק תמימה, אותה הגיש רוכש דירה בשם עופר לוזון, שטען כי על אותה דירה נרשמו הערות אזהרה סותרות; האחת לטובת איש העסקים

בלבה של מדינת ישראל בדרום תל אביב שוכנת לה שכונה הידועה בכינוי: "שכונת הארגזים". מדובר בשכונה שבזמן קום המדינה היתה מצויה בחזית אל מול האויב הערבי, ואשר המדינה עצמה שלחה לשם מתיישבים כדי שיאחזו בקרקע וישמרו על גבולותיה של המדינה הצעירה. רובם של המתיישבים היו מבני עדות המזרח, אשר כידוע

כשאנשים רוכשים דירה בבניין חדש הם מצפים שהכול יהיה מושלם, ואם לאו הם מצפים שהקבלן ימלא את תפקידו בתקופת הבדק ויתקן את כל הטעון תיקון. אלא שלעיתים קרובות ליקויי בנייה בבניינים חדשים מתגלים רק שנים רבות לאחר מסירת הדירות, אחרי שהקבלן כבר מזמן לא בשטח ולאחר שתקופת הבדק הסתיימה. כשדבר

תמצית: לאדם קשיש היו שני בנים, האחד חי והשני נפטר והותיר אחריו שלושה בנים. האב/סב ביקש לחלק את ירושתו באופן שמחציתה תלך לבנו החי ומחציתה תלך לנכדיו, בניו של בנו המנוח. בטרם נפטר, הכניס האב/סב את בנו החי כשותף בחשבון הבנק. לאחר פטירתו של האב/סב הלך הבן והעביר בעורמה את

"לצאת להתקפה כשהכדור לא אצלך" זהו סיפורם של אנשים מהשכבות המוחלשות של החברה. אנשים שהביאו את פת לחמם מהפעלת דוכנים במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. במשך 60 שנה ישבו שם הסוחרים והפעילו את דוכניהם, מבלי שאיש יפריע להם או ידרוש מהם להציג עדויות לבעלותם על הקרקע. הדוכנים הללו היו

שני זוגות צעירים, שזה מקרוב נישאו, רצו לבנות את "בית חלומותיהם" – שני בתים צמודי קרקע ביישוב קדימה. לשם כך שכרו את שירותיו של קבלן. הקבלן לקח כספים לצורך ביצוע העבודה, אך לא סיים לבצעה ובתוך זמן קצר נעלם מן השטח. שני הזוגות נאלצו להתקשר עם קבלנים חלופיים כדי להשלים